יום אחד יוסי, האיש שלי, קיבל הצעת עבודה להיות מנהל תפעול של חברת השקעות באזור הצפון. ההזדמנות הזו העלתה מהמרתף שלנו חלום ישן ומאובק – לעבור לגור בצפון. החלטנו שאם אנחנו כבר עוברים – שזה יהיה מעבר עם משמעות. קודם כול חיפשנו מקום שגרים בו דתיים וחילוניים ביחד. אחר כך חיפשנו מקום שבו נוכל לארח יחידים, משפחות וקבוצות, וגם לפתח את הסדנאות. ביקשנו לייצר מפגשים בלתי אמצעיים בין אנשים. חיפשנו נחלה עם נשמה. ואז הגענו לרמות נפתלי.

לא חשבנו שנגיע כל כך רחוק, אבל כשראינו את שדרת עצי הזית בנחלה – ידענו שזה זה. דִמיינו אנשים יושבים בצל העצים ליד שולחנות קק”ל, משוחחים, יוצרים, פועלים, נפגשים… גילינו בחלקת האדמה שלנו עצי זית לרוב, אבל גם עצי פרי אחרים – תאנה, רימון ותמר – והחלטנו לטעת גם כרם יין קטן. את הכרם נטעו איתנו גם בננו וחבריו, ביניהם ליאל גדעוני הי”ד, שנהרג ברפיח במהלך מבצע צוק איתן. לזכרו קראנו לכרם ‘כרם ליאל’, וזה מה שדרבן אותנו לקיים את המפגשים והסדנאות שעליהם חלמנו. מכאן הדרך להקמת ‘נפגשים בחצר’ הייתה קצרה. רצינו שהמקום שלנו יחבר את כל מה שיש לנו להציע: אווירה, טבע, נוף, מרחב, יצירה, פעילות. ידענו שהמקום שלנו יהיה מכיל, משלב, מאפשר.

מתחם האירוח שלנו משלב בתוכו אפשרויות רבות: קמפינג בוטיק מאובזר, יחידות אירוח מפנקות, חממה יוצרת ובה סדנאות ייחודיות, וכמובן אפשרות להזמנת ארוחות. הפעילות והאירוח משלימים את אהבת האדם שבתוכנו, והאורחים שלנו יודעים את זה. הם מרגישים את הייחודיות של המקום, את מאור הפנים, את החיוך, את הדאגה. הם מתרגשים יחד איתנו מהעיצוב הקפדני, מההקשבה, מהאומנות…

 זאת שלווה אמיתית, ככה נופש צריך להיראות!